הקשר הישראלי
נינג'וצו היא אומנות הלחימה יפנית מסורתית של הנינג'ה. בגילגולה הנוכחי תחת ארגון בוג'ינקאן העולמי כוללת תשע שיטות שונות מבתי ספר (ריו) מסורתיים. 
טכניקות הנינג'ה היו סגורות לעיניים מערביות עד שנות השבעים, כששני ישראלים, דני וקסמן ודורון נבון החלו ללמוד אצל ד"ר מאסאקי האצומי. דורון נבון הפך למערבי הראשון שקיבל דרגת שיהאן (מורה בכיר) ובשנת 1974 פתח בישראל את בית הספר הראשון לנינג'וצו מחוץ ליפן והעמיד אחריו דורות של מורים ותלמידים.
הרב גוניות של הקרב

הטכניקות הנלמדות שמות דגש על תנועה נכונה במרחב (טאי סבאקי), עבודה מול תוקף יחיד ומול תוקפים מרובים, שימוש חכם בתנועת הגוף ובכח היריב, שימוש במכות בעזרת חלקי הגוף השונים, בריחים, חניקות ושימוש בכלי נשק מסורתיים ומודרנים כאחד. לנינג'וצו מגוון רחב של כלי נשק שהיו בשימושם, בהם קטאנה (חרב יפנית), טנטו (סכין), הנבו (מקל קצר), בו (מקל ארוך), וכלי נשק מסורתיים נוספים כגון יארי (חנית), נגינטה (מקל ארוך עם להב מעוקל), קוסריגמה (שרשרת עם להב בקצה), שוריקנים (כוכבי נינג'ה) ועוד.

כל אחד יכול

הנינג'וצו אינו ספורט תחרותי ואין בו תחרויות או אליפויות. הטכניקות הנלמדות הינן טכניקות קטלניות להגנה עצמית בלבד, תוך שימת דגש על עקרונות ה'בודו' בהם רוח הלחימה, סובלנות וכבוד לזולת. בשל אופי הייחודי הנינג'וצו מתאים במיוחד לאנשים בוגרים בנפשם ובעלי אחריות אישית. בניגוד לשיטות אחרות, הדגש בנינג'וצו אינו על כוח, סיבולת וחוסן גופני כי אם על הבנה של התנועה והכרת יכולותינו האישיות, ועל כן מתאים גם לנשים, לאנשים מבוגרים ולאנשים בעלי מוגבלויות פיזיות. 

מעין הנעורים
עיסוק באומנות הלחימה נינג'וצו משפר את איכות החיים ברמה הגופנית והנפשית, בארץ מקובל אף לשלב אלמנטים משיטת פלדנקרייז לשכלול היכולת הגופנית תוך העלאת המודעות ושימת הלב להרגלי התנועה שלנו.

לפרטים נוספים: אמוץ 058-5114466 For additional information: Amotz

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now